עיצוב איטי. סיי וואאאאאט?!

לא מאמינה שעבר כל כך הרבה זמן מאז שכתבתי כאן בפעם האחרונה. שנה שלמה!

אני כותבת כאן אחרי תהפוכות דרמטיות בחיינו, בין היתר התרחבות המשפחה, רכישת דירה ראשונה משלנו ועוד אי-אילו דרמות קטנות ויומיומיות שלא בהכרח מעניינות אתכם. גם הקורונה עדיין כאן, אבל עזבו את זה.

על מאורע אחד בחיי אני כן רוצה לכתוב כאן והוא החשיפה לתנועת ההאטה.

במקרה נתקלתי בפרק מעניין בפודקאסט שאני מאזינה לו, ובו התארח עמית נויפלד, מי שמוביל את תנועת ההאטה בארץ.

קשה לתמצת תפיסת עולם רחבה כל כך בכמה מילים, אבל בגדול מטרת תנועת ההאטה היא להפחית למינימום האפשרי את מירוץ העכברים האינסופי של עבודה-כסף-קניות וחוזר חלילה. זה מתבטא בכל תחום בחיים וגם בעיצוב.

כל כך נגעו לי התכנים שנחשפתי אליהם.

פתאום הבנתי שזה בדיוק ה'שקט' הזה שחיפשנו כל הזמן. לא צריך לעבור לגור במושב כדי להנות משקט. רק להיות קצת יותר מודעים לצריכה שלנו, לאופן שבו הטכנולוגיה והתעשייה משפיעות עלינו ולמנן את השימוש בהן.

ההגיון הוא כזה: אנחנו עובדים נורא קשה (וזה פוגע לנו בזמן הפנאי והמשפחה) כדי להרוויח כסף, כדי לקנות עוד ועוד מוצרים (שאת רובם אנחנו לא צריכים באמת). מרוב מוצרים (צעצועים, נעליים, כלי מטבח ועוד ועוד), אנו זקוקים ליותר אחסון (עוד כסף) ואנחנו עובדים יותר קשה על למיין, לסדר ולנקות את הכל כל הזמן (שלא לדבר על הכאוס בעיניים ובראש). בסופו של דבר האחסון נוגס לנו בשטח המחייה בבית עד שנרגיש שהבית "כבר קטן לנו" ונצטרך לעבור לבית גדול יותר (נחשו מה? עוד כסף) ונצטרך לעבוד קשה יותר כדי להרשות זאת לעצמנו. ובקיצור.. מירוץ עכברים בלופ אינסופי.

אסף (3) מסדר וממין מה יעבור איתנו לבית החדש

ומה אם לא נקנה?

מה אם לילדים יהיו במקום 40 מכוניות צעצוע בגוונים שונים (ניידות, אמבלונסים, דחפורים, אוטובוסים..), 2-3 מכוניות גנריות ש'ילבשו' בדמיונם כל פעם דמות של רכב שונה? הנה קיבלנו חדר משחקים שקט ומרווח יותר, עולם דמיוני עשיר לילדים ורווח נקי בכיס שלנו.

נשמע טוב, נכון? אני עפה על זה.

כל השאר נתרם באהבה לילדים שאין להם

אגב, את כל זה חברים, אפשר ליישם בכל היבט צרכני בחיינו: בגדים (יותר בגדים-יותר כביסה-יותר בלגן וכמובן יותר כסף), ספרים (קינדל, שלום), פרטי נוי (האבק, הבלגן, הכסף), אוכל (כמה מזון מקולקל אנחנו זורקים?) ועוד ועוד.

מהפך של ממש זה הכניס לחיי. אני עדיין בצעדיי הראשונים ביותר ביישום של כל העניין הזה, אבל זה לגמרי מרגיש בכיוון הנכון. אנחנו עברנו ממש לאחרונה לביתנו החדש וזו הייתה הזדמנות מעולה לעשות חושבים ולהבין אילו חפצים אנחנו צריכים באמת ומה נשאר איתנו ללא סיבה ממשית. בואו נאמר שכמות יפה של צעצועים, בגדים ופריטים נוספים נמכרו, הועברו ונתרמו.

שלא תבינו לא נכון, זה לא משטר נוקשה של "אם זה לא פרקטי- אין לו מקום", נהפוך הוא. מה שאני אוהבת בגישה הוא שכל עוד זה עושה לכם טוב- גם אם כפריט נוי- זה אחלה.

והדבר הטוב ביותר בכל הסיפור?

זה התחבר לי כל כך לבתים שאני אוהבת לעצב!

הרבה שימוש ביד שנייה, שיפוץ של הקיים, המנעות מחפצים ומרהיטים מיותרים ושמחה מהדברים הפשוטים.

גם לסלידה שלי מטרנדים זה מתחבר יופי. הרי כל הרכישות המהירות האלה ממה שיש לכולם עכשיו, ממה שמוכרים בכל חנות ממוצעת (נו, כמו הקקטוסים מקרמיקה, כמו האותיות KITCHEN במטבח, כמו חדרי הילדים בשחור-לבן ועיניים עצומות.. שמישהו יסביר לי את זה!!!) זה הכי מאוס שיש.

אני מציעה לקשט בחפצים משמעותיים עבורכם. במזכרת מטיול קסום, בקישוט מהבית של סבתא שהיה שם תמיד בילדותכם, בגלויה עתיקה שמצאתם בשוק הפשפשים בפראג. עשו זאת ותרוויחו על הדרך גם בית בעיצוב אישי שאין לכולם. כמה כיף!

גולף בידי רומני כפרי וזקן בטיול האחרון שלנו

אז זו הייתה נגיעה קטנה מהמתרחש במוחי (וגם בביתי) הקודח בחודשים האחרונים.

אני מזמינה אתכם לקרוא עוד קצת על עיצוב איטי ובכלל על תנועת האטה. והכי אני ממליצה להאזין לפרק הזה על תנועת ההאטה (שנקרא בטעות "מינימליזם") בפודקאסט הקבוע שלי: 'חושבים טוב' של ד"ר יהודית כץ.

לי זה עשה טוויסט מעניין בחיים. בעיקר הרבה יותר שקט מבורך.

בברכת בריאות לכולנו ושבת שלום,

לונקה.